אישי

כולנו מכירות את השעות האלו אחר הצהריים, אחרי הגן או הצהרון בערך בשלוש –ארבע, כשהילדים רעבים ועדיין מוקדם לארוחת ערב. אנחנו כמובן רוצות לכוון אותם

הילד מדלג בין המשחקים, מפזר ולא אוסף, לא שקט ושלו בזמן המשחק, ומהר מאוד פונה אליכם שתשחקו איתו יחד,  ואתם אומרים בלב : 'אמן שיתמיד',

"מתי את מספיקה להכין את כל הפעילויות האלה?" "איזו אמא משקענית" "למי יש כוח לזה אחרי עבודה" חלק מהתגובות והשאלות שאני שומעת ביומיום. וכן, אני

הפוסט הבא מוקדש לסבתות, אחד הדברים שהכי מרגשים  אותי, לקבל מייל או הודעה מסבתות אצלי בקבוצה, שבהם הן מספרות איך הן יוצרות ומכינות את הפעילויות

אני רוצה להזמין אותך למפגש על קפה ועוגה, כדי להכין יחד משחקים מעודדי התפתחות ולמידה עבור ילדייך. אם ילדייך אינם מביעים עניין ללמוד בדרך "הרגילה",

לפני כשנה נתקלתי בסיפור של האחות האוסטרלית ברוני וור שטיפלה בחולים סופנים בשבועות האחרונים של חייהם, ואת השיחות שלה עימם היא תיעדה בבלוג שאחר כך

אני רוצה לאחל לך איחולים רבים לשנה החדשה שכוללים בריאות, אהבה, הצלחה ועוד ואני מאחלת זאת לכולנו. אבל יש משהו שבוער בי יותר- לאחל לך

בואו תראו איך בהחלפה של מילה אחת, ניתן לעלות את האנרגיה שלנו בזמן שאנחנו נמצאים עם הילדים.

יש בדיחה שאומרת שפשוט מאוד להיות הורים. צריך להיזכר במה שההורים שלנו עשו, ולעשות בדיוק את ההפך. אמנם, אני סבורה שאצל רובינו טמון רצון "לתקן"

לאחרונה, עלתה וחזרה השאלה -איך לרתום את בן הזוג לפעילויות עם הילדים, בייחוד לכאלה הקשורות למוטוריקה עדינה ואומנות? ואם נהיה פחות פוליטיקלי קורקט- "איך לתפעל אותו?"

הדד ליין דוחק בנו בבוקר כמו שעון חול שנע במהירות, ונדמה כי הילדים שלנו נעים בקצב הפוך לגמרי מאותו שעון חול הזורם בראשנו. "לא רוצה לקום", המשפט המוכר.